אוזדובה שמואל קבלן בנין בע"מ נ' עיריית אשדוד

החלטה

מבוא:

1.לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף, בטענה כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן עסקינן ב"סכסוך" בין רשות מקומית לתובעת, שהינו "סכסוך" שבסמכות של בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

2.התביעה נשוא הבקשה הינה לחייב את הנתבעת, עיריית אשדוד- המבקשת, להשיב/לשלם לתובעת סך של 11,743 ₪ אשר שולמו לה, כך לטענתה, בשל חוב מים שגוי ותחת מחאה. לטענת התובעת, היא קיבלה מעיריית אשדוד דרישות תשלום עבור חיוב במים כאשר היא אינה חייבת לה דבר, ולטענתה, מדובר בחוב מים שגוי. היות ועיריית אשדוד החלה בהליכי גבייה בגין חוב מים זה, שילמה התובעת את החוב בסך של 11,743 ₪ תחת מחאה, והגישה תביעה זו, להחזר הכספים ששולמו על ידה.

טענות המבקשת בבקשה לדחיה על הסף

3.טענת עיריית אשדוד- המבקשת, הינה כי על התובעת היה להגיש "עתירה מנהלית" כנגד דרישת התשלום בגין חוב המים. לטענתה, כל סכסוך בין אזרח לרשות מקומית, בגין חוב מים, עליו להתברר בבית המשפט לעניינים מנהליים תש"ס -2000 ( להלן: "חוק בתי משפט לעניינים מנהליים"). המבקשת בבקשתה, מפנה לסעיף 2 ו- 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים וטוענת, בהסתמך על סעיפים אלו, שכל מחלוקת בין האזרח לרשות המקומית בגין דרישת תשלום עבור צריכת מים, הן בשל טעות, נזילה וכו', דינה להתברר בבית משפט לעניינים מנהליים, במסגרת עתירה מנהלית.

דיון:

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על נימוקיהם, הנני קובעת כי דין הבקשה להידחות. הנימוקים לכך כדלקמן:

5.סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהלים קובע את גדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים כלהלן:

"בית משפט לעניינים מנהליים ידון באלה –

(1)עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מנהלית);

(2)ערעור המנוי בתוספת השנייה (להלן - ערעור מנהלי);

(3)תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מנהלית);

(4)ענין מנהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לעניינים מנהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק."

6.התוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, מפרטת את העניינים עליהם ניתן להגיש עתירה מנהלית, בין היתר- "החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה" ( סעיף 8 לתוספת הראשונה).

7.טענת המבקשת כי הנפקת דרישת תשלום ע"י הרשות המקומית לאזרח/חברה בע"מ, בגין צריכת מים, מהווה "החלטה של רשות מקומית", העולה כדי "החלטה מנהלית" עליה ניתן להגיש "עתירה מנהלית", אינה מקובלת עליי כלל וזאת בלשון המעטה.

8.סמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים הינה לדון בסכסוכים בין אזרח לרשות מנהלית, כאשר על בית המשפט לבדוק את ההחלטה המנהלית, על פי כללי המשפט המנהליים, קרי: סבירות, כללי הצדק הטבעי וכו'. ומשכך, על בית המשפט לדון בהחלטות של רשות מקומית, אשר הצריכו אכן החלטה מושכלת, סבירה וראויה של הרשות המקומית. אין זה מתפקידו ו/או סמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים, לדון בכל הסכסוכים בין אזרח לרשות.

9. "החלטה של רשות", כהגדרתה בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, הינה החלטה של רשות מקומית בכובעה, כרשות מנהלית. המדובר בהחלטה, אשר הצריכה מהרשות שיקול דעת, סבירות וכיוצא בזה, בעת מתן ההחלטה ואותה יכול בית המשפט לעניינים מינהליים לבקר, על פי כללי המשפט המינהלי.

10.סעיף 8 לתוספת הראשונה לחוק, אכן קובע את סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות על החלטות של רשות מקומית, אולם אין המדובר בדרישות תשלום אשר מונפקות לאזרח, בשל צריכת מים, ו/או דרישה להחזר כספים ששולמו על פי דרישות תשלום שגויות.

11. דרישת תשלום של רשות מקומית מצרכן מים, אשר מונפקת ע"י מחלקת הגביה ברשות המקומית, אינה מהווה "החלטה מנהלית" כהגדרתה בחוק וזאת בין השאר, היות והנפקת דרישת תשלום, נעשית באופן אוטומטי והיא אינה מצריכה שיקול דעת וסבירות, בעת מתן הנפקת הדרישה.